לתיבה של סבא - כתבה ישנה על הספר "יונה ונער" של מאיר שלו

יונה ונער וציפורים נודדות

על ספרו של מאיר שלו "יונה ונער"

שני עולמות סימליים מלווים את הסיפור – עולמה של יונת דואר ועולמן של ציפורים נודדות.

באחד – תשוקתה של יונה הומייה לבית חם ואוהב – לחם ורחם, גפן ותאנה, מרק וקפה מהבילים, מסירות ואהבת נצח, משפחה קרובה וארץ מולדת.

בשני – מסעות נדודים - לחופים רחוקים, משק כנפיים של להקה, שבר ושבט, חניות לילה במקומות נדחים, ארצות חדשות, אהבות חולפות.

משיכת ליבו של המחבר חד משמעית וחד צדדית:  מה יפה הוא עלמה של יונה, כמה מרתקים התיאורים המפורטים העסיסיים של בניית שובך, שיפוץ בית, נטיעת עץ, בישול מרק. הגרון נחנק ממראה בית הרוס – כפר ערבי נטוש – שירת אבנים שדודות וצמחים עזובים.

אל עולמן של ציפורים נודדות לא מתקרב המחבר, תמיד משקיף מרחוק – דרך המשקפת של צפרים – תיירים, זרים. מעופן גבוה בשמיים, חנייתם קצרה. רק טמטום המלחמה וגועל הקרב שייכים לעולם הזה של שבטים ומנהיגים וסיירים ומונהגים. אין לשלו עניין בחזון וחלום, לא בגעגועים למרחקים, לא בהזדהות, בשייכות לשבט, לא באופקים חדשים, לא בנופים עוצרי נשימה, הנפתחים מגבהים – כה שונים מהנוף הקבוע והמוכר מהדק של הבית – "מקום משלך".

האנשים ברומן מתחלקים לאנשי יונה ואנשי ציפורים נודדות, והגיבור – נקרע בין שני העולמות ומנסה לשווא לחבר ביניהם. החיבור הזה – חסר תקווה – צאצאים חיים ופוריים לא יהיו ממנו. הניסיון לחבר ביניהם הוא קטלני: כך אפשר לפרש את משמעות היונה הנטרפת והנאכלת בחלום הבלהות של הגיבור. ולא – לא סתם נרדם נהג המשאית ב"היכן הם היום".

כן ולא.

ועוד לא אחת, לא מפורשת, שאפשר לנחש אותה: לא לציונות –אין תקווה לניסיון לחבר בין עם נודד לארץ שהיא בית.

יצירותיו הוא של מאיר שלו, מעידות על ההיפך.

21.12.2007