ועזבו את ביתם לתמיד
בספטמבר 1941 התחילה אימא
שלי בת ה-22 ללמוד בפקולטה לשפות זרות באוניברסיטת קִייֵב - בירת אוקראינה
הסובייטית. היא הייתה בת זקונים במשפחה בת חמישה אחים ושמונה אחיות, ובאותה עת גרה
עם אבא שלה בן ה-75. אִמָהּ כבר לא הייתה בחיים וכל האחים והאחיות היו כבר בעלי
משפחות משלהם פזורים בערים השונות של המדינה. מתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות
ב-22 ביוני הייתה העיר תחת הפצצות כבדות מהאוויר, ובהתקרב הגרמנים, הופגזה גם
מהיבשה. במשך כל התקופה הזאת התנהל פינוי קדחתני של המוסדות הרשמיים וגם שיירות לא
מסודרות אינסופיות של פליטים זרמו מזרחה.
ב-19 לספטמבר, אחרי
חודשיים של קרבות נואשים שבהם הפסיד מעל 700,000 הרוגים ושבויים, נטש הצבא האדום
את קייב וכוחות גרמניים נכנסו לעיר.
ימים אחדים לפני כן, כשאפסו
התקוות להצטרף למבצע פינוי מסודר כלשהו, נטלו אימא וסבא שלי - כל אחד -
ילקוט גב עם כמה חפצים נחוצים, נעלו את הדירה, יצאו לרחוב והלכו ברגל יחד עם המוני
אנשים מיואשים שעזבו בבהלה את העיר המופצצת שעומדת ליפול לידי האויב. קילומטרים
אחדים מחוץ לעיר, הוּרשו לשבת על עגלה רתומה לסוסים, וכך הגיעו לאחת מתחנות הרכבת
ממזרחהּ של העיר. תמונה אחת: אבא של אימא - זקן תשוש, שוכב לישון על עיתונים
פרוסים על הרצפה המטונפת באחת הפינות של התחנה. מישהו ריחם על בחורה צעירה עם אבא
זקן ועזר להם לעלות על רכבת מפונים. כל חייה הייתה אימא נזכרת באווירת השיתוף
והעזרה ההדדית, שנוצרה בין קומץ הנוסעים בתא הרכבת הצפוף, בדרך הקשה והארוכה. אחרי
שבועות של נסיעה איטית, עם הפסקות תכופות כדי לפנות מסילה לרכבות צבא דוהרות
לחזית, הם הגיעו לעיר צ׳ליאבינסק במזרח הרי אוּרָל, שבה גרה רוֹזה - האחות הבכירה.
סבא שלי נשאר בצ׳ליאבינסק
ונפטר אחרי זמן מה, ואילו אימא התגלגלה לקזחסטן, לעיר קִיזִילְאוֹרדָה, שבה התמקמה
האוניברסיטה המפונה של קייב. שם התאחדה עם משפחתה של אחותה האחרת - טַנְיָה.
כשחזרה אימא לקייב בתום
המלחמה, חיפשה בין ההריסות את הרחוב שבו היה הבית שעזבה, ורק על פי שרידי מסילת
החשמלית, שבצבצו מתחת לערימות של לבנים שבורות ופסולת, הצליחה לזהות פחות או יותר
איפה עבר פעם הרחוב.
אחד האחים של אימא -
מרדכי - מוטי, רופא ידוע בקייב, שגויס מתחילת המלחמה, נקלע באחת מבין היחידות
המכותרות שהשתתפו באותה הגנת קייב האומללה, נשבה והוצא להורג כיהודי. עדות על כך קיבל
אחרי המלחמה בנו - בן דודי - יוּזְיָה - מאחד הלוחמים שהיה שם יחד עם אביו.
רק לא מזמן הבנתי כי
אילולא יצאו אימא וסבא שלי מביתם ביום ההוא, היו מסיימים את חייהם בבַּאבִי יָאר
המפורסם - גיא בפרוורי העיר, שבו הוצאו להורג כל יהודי קייב, ויהודים אחרים - מעל
מאה וחמישים אלף איש אישה וטף.
כשהייתי ילד ולמדתי
אנגלית, השתמשתי בשני מילונים עבי כרס - המילונים של אימא שלי - האנגלי - רוסי
והרוסי - אנגלי, שהודפסו בשנות השלושים. הכרך האנגלי - רוסי, כמובן, היה בלוי מאוד
מרוב שימוש. האם היו הכרכים האלה באותו הילקוט על גבה של אימא בת ה-22, כשיצאה
לרחוב, עוזבת את ביתה לתמיד?
מכבים, 27.1.2015
לזכרה הברוך של סופיה -
נוּשְיָה קימלפלד (1918 - 2005).
פורסם באתר של המיזם
929 - קריאה בתנ"ך - ב-27.1.2015 - יום השואה הבינלאומי, שבו קראנו פרק
כח מבראשית - יעקב עוזב את ביתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה