יום רביעי, 8 באפריל 2015

פסח שמח! מועדים לשמחה!

למדור חרוזים לנמרוד - משחקים

 אפיקומן

לדורון ארד

עורכים סדר פסח, מגיע הזמן,
הטף מנסים למצוא אפיקומן,

אבא בחר במחבוא לא פשוט,     
האוויר מלא מתח והתרגשות,

אחרי חיפושים ועמל לא קטן,  
הנה דפנה מוצאת את האפיקומן!

כעת מול דילמה ניצבת דפנה,
שכן היא חייבת לבחור מתנה!

פעם אבותינו בחרו נעליים, 
בדור אחריהם - אולי - אופניים...

ומה כבר חסר לִילדִים של היום?
זה משבר אמִתִי - הוא נורא ואיום!

חושבת חזק, מתאמצת ילדה,
- דבר לא עולה לה על דעתה,

מתלבטת, בסוף מגיעה לפשרה,
- הנה מתנה יקרה וּכְשרָה!

והיא מגלה מה חֱפְצָהּ וְחֱשְקָהּ,
- מכל אחד - חיבוק וּנְשִיקָה!

                ***

הלוואי ויהיו ילדינו בריאים!
- קראתי בפייסבוק, סִיפֵר חברי,

כי בנו בצלחת ידו לא טמן!
- מיליון דולר ביקש - כּוֹפר אפיקומן!




















8.4.2015



יום שבת, 28 בפברואר 2015

למדור חרוזים לנמרוד - משחקים
                                            
משחקי פירות

אור השמש האיר על גבעת האנטנות,
גשם ירד מהבוקר - איננו,

נמרוד ואני הפוגה מנצלים,
- על הגבעה היפה מטיילים.

במגרש משחקים - אנו שם מבלים,
- נדנדה עגולה עם תחתית חבלים,

וּכְשֶהַנדנדה מתנדנדת חזק,
מציע נמרוד להתחיל במשחק,

בַּמשחק שהמציא ופיתח נמרוד,
אנו משחקים תפקידים של פירות.

אז מתחיל הילדון: אתא סבא - בננה!
- אוי לאוזניים שככה תשמַעְנה!

בננה - אתה, ואני הוא אגס!
לא, אומר הילדון, כי אני - אננס,

וכמובן הוא ממשיך להפתיע:
אני אננס עם ראש - אבטיח!

לאננס - זה פתרון קצת חפוּז,
מתאים לו יותר - עגבנייה או תפוּז.

אך נמרוד כבר מכריז, לא רוצה להכזיב:
אתה בננה עם ראש של שזיף!

גם תפוח עם ראש אפרסק - זה לא רע!
ושנינו מיד צוחקים בקול רם.

פתאום מטפטף, אור השמש כבה,
עת הביתה לברוח מהגבעה.

                 ***
על משחק של פירות, אני לפתע נזכר,
כתב סטיבן קינג בשירו הנהדר.

for owen; stephen king 

Walking to school you ask me
what other schools have grades.

I get as far as Fruit Street and your eyes go away.

As we walk under these yellow trees
you have your army lunch box under one arm and your
short legs, dressed in combat fatigues,
make your shadow into a scissors
that cuts nothing on the sidewalk.

You tell me suddenly that all the students there are fruits.

Everyone picks on the blueberries because they are so small.
The bananas, you say, are patrol boys.
In your eyes I see homerooms of oranges,
assemblies of apples.

All, you say, have arms and legs

and the watermelons are often tardy.
They waddle, and they are fat.
"Like me," you say.

I could tell you things but better not.

That watermelon children cannot tie their own shoes;
the plums do it for them.
Or how I steal your face --
steal it, steal it, and wear it for my own. 

It wears out fast on my face.

It's the stretching that does it.

I could tell you that dying's an art
and I am learning fast.
In that school I think you have already
picked up your own pencil
and begun to write your name.

Between now and then I suppose we could
someday play you truant and drive over to Fruit Street
and I could park in a rain of these October leaves
and we could watch a banana escort the last tardy watermelon
through those tall doors.




                                         נדנדת חבלים

יום שישי, 30 בינואר 2015

ועזבו את ביתם לתמיד

בספטמבר 1941 התחילה אימא שלי בת ה-22 ללמוד בפקולטה לשפות זרות באוניברסיטת קִייֵב - בירת אוקראינה הסובייטית. היא הייתה בת זקונים במשפחה בת חמישה אחים ושמונה אחיות, ובאותה עת גרה עם אבא שלה בן ה-75. אִמָהּ כבר לא הייתה בחיים וכל האחים והאחיות היו כבר בעלי משפחות משלהם פזורים בערים השונות של המדינה. מתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-22 ביוני הייתה העיר תחת הפצצות כבדות מהאוויר, ובהתקרב הגרמנים, הופגזה גם מהיבשה. במשך כל התקופה הזאת התנהל פינוי קדחתני של המוסדות הרשמיים וגם שיירות לא מסודרות אינסופיות של פליטים זרמו מזרחה. 
ב-19 לספטמבר, אחרי חודשיים של קרבות נואשים שבהם הפסיד מעל 700,000 הרוגים ושבויים, נטש הצבא האדום את קייב וכוחות גרמניים נכנסו לעיר.
ימים אחדים לפני כן, כשאפסו התקוות להצטרף למבצע פינוי מסודר כלשהו, נטלו אימא וסבא שלי - כל אחד  - ילקוט גב עם כמה חפצים נחוצים, נעלו את הדירה, יצאו לרחוב והלכו ברגל יחד עם המוני אנשים מיואשים שעזבו בבהלה את העיר המופצצת שעומדת ליפול לידי האויב. קילומטרים אחדים מחוץ לעיר, הוּרשו לשבת על עגלה רתומה לסוסים, וכך הגיעו לאחת מתחנות הרכבת ממזרחהּ של העיר. תמונה אחת: אבא של אימא - זקן תשוש, שוכב לישון על עיתונים פרוסים על הרצפה המטונפת באחת הפינות של התחנה. מישהו ריחם על בחורה צעירה עם אבא זקן ועזר להם לעלות על רכבת מפונים. כל חייה הייתה אימא נזכרת באווירת השיתוף והעזרה ההדדית, שנוצרה בין קומץ הנוסעים בתא הרכבת הצפוף, בדרך הקשה והארוכה. אחרי שבועות של נסיעה איטית, עם הפסקות תכופות כדי לפנות מסילה לרכבות צבא דוהרות לחזית, הם הגיעו לעיר צ׳ליאבינסק במזרח הרי אוּרָל, שבה גרה רוֹזה - האחות הבכירה. 
סבא שלי נשאר בצ׳ליאבינסק ונפטר אחרי זמן מה, ואילו אימא התגלגלה לקזחסטן, לעיר קִיזִילְאוֹרדָה, שבה התמקמה האוניברסיטה המפונה של קייב. שם התאחדה עם משפחתה של אחותה האחרת - טַנְיָה.
כשחזרה אימא לקייב בתום המלחמה, חיפשה בין ההריסות את הרחוב שבו היה הבית שעזבה, ורק על פי שרידי מסילת החשמלית, שבצבצו מתחת לערימות של לבנים שבורות ופסולת, הצליחה לזהות פחות או יותר איפה עבר פעם הרחוב.
אחד האחים של אימא - מרדכי - מוטי, רופא ידוע בקייב, שגויס מתחילת המלחמה, נקלע באחת מבין היחידות המכותרות שהשתתפו באותה הגנת קייב האומללה, נשבה והוצא להורג כיהודי. עדות על כך קיבל אחרי המלחמה בנו - בן דודי - יוּזְיָה - מאחד הלוחמים שהיה שם יחד עם אביו.

רק לא מזמן הבנתי כי אילולא יצאו אימא וסבא שלי מביתם ביום ההוא, היו מסיימים את חייהם בבַּאבִי יָאר המפורסם - גיא בפרוורי העיר, שבו הוצאו להורג כל יהודי קייב, ויהודים אחרים - מעל מאה וחמישים אלף איש אישה וטף. 
כשהייתי ילד ולמדתי אנגלית, השתמשתי בשני מילונים עבי כרס - המילונים של אימא שלי - האנגלי - רוסי והרוסי - אנגלי, שהודפסו בשנות השלושים. הכרך האנגלי - רוסי, כמובן, היה בלוי מאוד מרוב שימוש. האם היו הכרכים האלה באותו הילקוט על גבה של אימא בת ה-22, כשיצאה לרחוב, עוזבת את ביתה לתמיד?

מכבים, 27.1.2015

לזכרה הברוך של סופיה - נוּשְיָה קימלפלד (1918 - 2005).

פורסם באתר של המיזם 929 - קריאה בתנ"ך - ב-27.1.2015 - יום השואה הבינלאומי, שבו קראנו פרק כח מבראשית - יעקב עוזב את ביתו.


יום חמישי, 11 בדצמבר 2014

חרוזים לנמרוד – בריאות וכל השאר

17. יוֹפִי - טוֹפִי, אַחְלָה- בַחְלָה
           (נמרוד בן שלוש)
נמרוד - בן שלוש, מזל טוב, חברים!
הוא למד כבר לספור, עוד מעט, עד עשרים,
וכיוון כי שלוש הוא מספר מיוחד,
לפרש מספרים - הִנה עסק נחמד!     
וּכְשאנו נבחן עבורו מספרים,                
נְשַזֵר ביניהם לנמרוד איחולים. 

ילד - מאה אחוז, כל שנה - שלוש מאות!
בגמטריה זה משתווה לנמרוד!
שלוש מאות אחוזים - זאת מידה לא רעה,
לעומת איחולים - להשוות תוצאה!
הלוואי כל חלום שירצה להגשים,
תהיה לו הצלחה - שלוש מאות אחוזים!
מִסתבר יש ביטוי בגמטריה עוד,
שֶעֶרְכּוֹ מִשתווה לְעֶרְכּוֹ של נמרוד,
והוא מנבא כל דַרְכּיו כי תִצלַחנה:
יהיה יוֹפִי - טוֹפִי וגם אַחְלָה- בַחְלָה!

אך נניח לכל הצלחות בינתיים,
- לנמרוד יומולדת, נרימה לחיים!

27.11.2014


נמרוד בן שלוש
(גרסת הגן)

נמרוד - בן שלוש, הנה לנו סיבה,
לערוך לבחור בומבה של מסיבה!
אימא ואבא, שני סבים, שתי סבתות,
מאחלים מזל טוב, גם דפנָה - האחות!
ואחריהם בתור מסתדרים, כמובן,
מאחלים מזל טוב חברים מהגן!
וכולם לנמרוד מתנות מביאים,
עם בלונים, עוגה ונרות חוגגים!
נאחל לנמרוד שיגדל וייצמח,
והמון חגיגות שבהן הוא ישמח,
שיהיו לו תמיד ידידות, ידידים,
שיצליח הרבה חלומות להגשים,
ומעבר לכול, חברים יקרים,
שתמיד יישאר חזק ובריא!


28.11.2014


חרוזים לנמרוד – לומדים

14. חִיתוּל תַעֲלוּל

מגיעה השעה הטובה ונמרוד,
נגמל מחיתול, אין לו צורך בו עוד,

הִנֵה התחילה תקופת גאולה,
ואתה - עליה בדרגות אצולה:

ראשית - כמו נפתלי ב״סיר הסירים״,
גאה, הוא מוכיח ביצוע מרשים,

אחרי זה עולה למושב האסלה,
בעזרת מדרגה בְסוּלָם אצולה,

אך הכי אצילי הוא - בְקֶשֶת בגן, 
להרטיב אדמה תחת עץ רענן!

ורק לפעמים לשֵינה אוֹ טיול,
נגד כל תקלה ומוּל כל תעלול,
אימא דואגת לשים לו חִיתוּל.

 


                







     עץ רענן

15.11.2014

חרוזים לנמרוד – בריאות וכל השאר

18. הפרדת רשויות

נמרוד, כשהוא מבלה בִּרְשוּת אימא,
ורוצה משהו, שאסור לו, וִיהִי מָה,
או אז מְיַלל הוא לְאות מחאה:
״סבתא, סבתא״ - כך הוא מחפש נחמה.

וכאשר הוא נמצא אצל סבתא,
קורה ורוצה משהו, אשר דווקא,
דווקא זה, מסתבר לנמרוד, כי אסור,

אזי ״אימא, אימא״ בוכה הבחור...

6.12.2014