גלעד וכנרת מחפשים מטמון

גלעד וכנרת מחפשים מטמון                                לנמרוד בן ה-7

 

לאימא של גלעד יש קופסת פח גדולה ובה מצבור של מטבעות וגם קצת שטרות כסף מארצות שונות. היא אספה אותם כשהייתה ילדה והקופסה נשמרה בבית של סבתא ברכה וסבא אריה - ההורים של אימא, כי כל עוד הנכדים קטנים הם עלולים לפזר ולאבד את המטבעות. אבל גלעד כבר גדול - עוד מעט הוא יהיה בן תשע. ולאחרונה הוא התחיל להתעניין באוסף המטבעות של אימא.

כשגלעד מבקר בבית של סבא וסבתא הוא אוהב לשחק במטבעות - להתבונן בזכוכית מגדלת בציורים וכתובות שמוטבעים עליהם, להבין מאילו ארצות הגיעו. יש מטבעות שנמצאים בשימוש גם כעת, אבל יש רבים שכבר לא משתמשים בהם. יש מטבעות גדולים של לירה ישראלית - מטבע ישראלי שהיה בשימוש לפני שהונהג השקל. יש מטבעות בעלי צורות משונות - עם חור באמצע או בצורה של עלי כותרת של פרח. יש מטבעות שגלעד לא יודע לקרוא מה כתוב עליהם. לפעמים הוא אפילו לא מכיר את האותיות. לפעמים הוא מכיר - כי אלה הן אותיות אנגליות, אבל קשה לו להבין מה כתוב, כי זה כתוב בשפה שונה מאנגלית, וגלעד יודע לקרוא רק בעברית ובאנגלית בינתיים. אז קשה לו להבין מאיזו ארץ בא המטבע, והוא שואל את סבא אריה, וסבא אריה עוזר לגלעד לברר. לפעמים כשהכיתוב על המטבע באותיות לא מוכרות יש גם כתובת קצרה באנגלית, בדרך כלל שם המדינה - הודו, מצריים, סין, או שם יחידת הכסף של אותה מדינה – דינר, לירה או גִ'יאַאוֹ. לפעמים אין אף אות אנגלית. אז גלעד וסבא אריה מחפשים במרשתת ומאתרים את המדינה הזאת על הגלובוס. ויש מקרים כאשר המטבע נשמר, אבל המדינה כבר לא קיימת - למשל רודזיה או יוגוסלביה או ברית המועצות. יש מטבעות גדולים של רובל של בריה״מ - מדינה ענקית שממנה הגיעו סבא וסבתא לפני חמישים שנה, והמדינה הזאת כבר לא קיימת - התפרקה לחמש עשרה מדינות עצמאיות.  גלעד מתעניין מה אפשר לקנות במטבעות השונים, ויש הרבה כאלה שאי אפשר לקנות בהם כלום - צריך הרבה ולפעמים הרבה מאוד מטבעות כדי לקנות אפילו מסטיק או קופסת גפרורים. בלירה הישראלית למשל אפשר היה לקנות מנת פלפל בתקופה מסוימת, והרובל של ברית המועצות היה שליש של המשכורת היומית של סבא אריה, ותמורתו אפשר היה לקנות שני מזלגות מתכת – כאלה שעדיין נשמרו אצל סבא וסבתא.

     

               לירה = מנת פלפל                   רובל - שלשה כאלה = יום עבודה                                                         

                                                               

                                 

גלעד וסבא דיברו על התפקיד של כסף - איך הכסף מאפשר לאנשים - לכל אחד - לעסוק במקצוע שלו, ובאמצעות כסף להחליף ביניהם את מה שהם יצרו, למשל שירותי בריאות (אימא של גלעד - רופאה) בצעצועים או בגלידה. כל אחד מקבל כסף תמורת מה שהוא יוצר וקונה בו את מה שיצרו אחרים. המצאת כסף הייתה מאוד חשובה. לפניה אנשים יצרו בעצמם את רוב הדברים שהם צריכים - גידלו חיטה בשביל לחם, רעו עזים בשביל חלב ויצרו ממנו חמאה וגבינה. כמובן היו אלה דברים מעטים ורוב האנשים היו עניים מאוד. נכון, היו יכולים להחליף חלק מהדברים שהם יצרו בדברים אחרים - למשל להחליף תפוחי אדמה בתפוחי עץ - וזה נקרא סחר חליפין. אבל הרבה דברים קשה מאוד להחליף אלה באלה באופן ישיר - למשל טיסה במטוס בתפוחי אדמה. אז פה באה ההמצאה הגדולה של הכסף, שאפשרה לאנשים להתמחות במקצוע אחד וגם להחליף בקלות את אותו הדבר האחד שהם מייצרים, בהמון דברים שונים שהם צריכים, ואנשים אחרים מיצרים אותם. 

פעם, סיפר לגלעד סבא אריה, לפני שהמציאו שטרות וכרטיסי אשראי, השתמשו רק במטבעות - מכסף, מזהב, מנחושת. רק לפני 200 - 250 שנה רוב הכסף היו המטבעות. סבא אריה סיפר שכאשר הוא היה ילד היה גם לו אוסף קטן של מטבעות ישנים ואף עתיקים. היו בו כמה מטבעות מעניינים.

למשל היה מטבע כסף גדול ״מטבע רובל״ רוסי מתקופתו של הקיסר ניקולאי הראשון משנת 1841.

והיה מטבע כסף גדול של פלורין אחד מתקופתו של הקיסר של אוסטרו-הונגריה פרנץ יוזף  משנת 1876.

 

                                                        מטבע כסף רובל 1841

 

                                                              הקיסר ניקולאי I

 

                                                   פלורין כסף של אוסטרו-הונגריה

 

                                                    הקיסר של אוסטריה פרנץ יוזף  I

ועוד היה מטבע נחושת רוסי ״דֶנְגָה״ (כסף ברוסית) משנת 1730 מתקופתה של הקיסרית הרוסית אנה.

                                                      מטבע נחושת דֶנְגָה  1739

                                                              הקיסרית אנה

לאנשים, שכל הכסף שלהם היה במטבעות היה קשה לשמור עליו. לכן כאשר המשפחה הייתה צריכה לעזוב את ביתה מהר מסיבה כל שהיא – לנוס מהאויב המתקרב למשל, או כשבעל הבית היה צריך לעזוב את ביתו לזמן ארוך, נהגו להטמין את המטבעות שהצטברו אצלם במקום מסתור, לעתים קרובות - לקבור אותם באדמה במקום מסוים, כדי להוציא אותם כשיחזרו. במקרים רבים לא חזרו האנשים בכלל או שכאשר חזרו, לא הצליחו לאתר את המקום וכך נוצר מטמון. כך קורה שאחרי מאות ואלפי שנים אנחנו מגלים פתאום מטמון כזה - בחפירות של ארכיאולוגים - האנשים שמנסים ללמוד מה קרה בעבר באמצעות דברים, שקבורים באדמה. או שחופרים בורות ותעלות כדי להניח יסודות לבניין חדש או לסלול כביש, ואז מגלים דברים עתיקים קבורים באדמה, וביניהם - מטמוני מטבעות.

סבא אריה לקח את גלעד וכנרת – אחותו של גלעד - לסיור במוזיאון ישראל. ושם ראה גלעד כמה מטמוני מטבעות זהב וכסף.

 

                                                    שקלים של כסף מלפני אלפיים שנה – מטמון עוספיא

 מאת Hanay - נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=40208536

מטמון אחד או שניים כאלה מצאו בחפירות ארכיאולוגיות בקרקעית הים - אלה היו מצבורי כסף מספינות עתיקות שטבעו.

 

מטמון זהב מתקופת הצלבנים מאפולוניה

מטבעות זהב מלפני אלף שנה שנמצאו על קרקעית הים בקיסריה

 כנרת – הקטנה מבין שתי האחיות הגדולות של גלעד - לא כל כך התעניינה במטמונים. אותה יותר עניינו שמלות ועדיים של כלות בתערוכה במוזיאון שהוקדשה למנהגי חתונות. ואולי זה היה טוב כי גלעד וכנרת רבים כל הזמן, גם בזמן הטיולים עם סבא. אז כל עוד היו באולמות שונים של המוזיאון, לא רבו ביניהם. לגלעד וכנרת יש אחות גדולה - עופרה, אבל לאחרונה היא מצטרפת פחות לטיולים עם סבא והאחים. מאז שיונתן עזר לה למצוא את פלוטו הכלב שהלך לאיבוד בעזרת תוכנת המרשתת שהוא המציא, גם היא מתעניינת במחשבים ורשתות ומבלה הרבה זמן על יד המחשב. עם יונתן.

ועוד גלעד מצא ברשת הרבה סיפורים על מציאת מטמונים והתלהב מאוד. איזה כיף זה למצוא מטמון! 

על גבעת הברושים שעליה הילדים מטיילים עם פלוטו לעתים קרובות יש שרידים של אחוזה ישנה, לא עתיקה, אבל די ישנה - אולי מלפני מאה שנה, אולי יותר. עכשיו גלעד התחיל להתבונן ביתר עניין בערימות של אבנים - שרידי החומות סביב האחוזה, מבנים בחצר, הבית הראשי של האחוזה, השבילים במדרונות הגבעה. אולי במקום כלשהו מוסתר שם מטמון. גלעד אפילו היה מוכן לוותר לכנרת בלי לריב על התור שלו להוביל את פלוטו ברצועה, כדי שיוכל להסתובב יותר בשטח ולהרהר איפה הוא המקום שבו הכי מתאים להטמין את המטמון… הוא התייעץ עם סבא אריה. בשטח האחוזה היו כמה מקומות - מעל מדרונות הגבעה - שם שרידי המבנים היו קצת שונים. במקום בניה גסה של התקופה העות׳מנית - התקופה שבה שלטו בארץ הטורקים העות'מניים - נראו בכמה מקומות שרידי מבנים מאבנים מסותתות יותר יפה. סבא אריה ראה והעלה אפשרות שאלה חלקים של מבנים קדומים יותר או אולי אלה האבנים שהיו חלק ממבנים עתיקים שהיו פעם במקום, ונעשה בהן שימוש חוזר בבניה יותר מאוחרת - תופעה ידועה בארץ ישראל. סבא אריה סיפר שהמלך הורדוס – לפני אלפיים שנה היה ידוע כבנאי גדול. אז אולי המבנים האלה שייכים לתקופתו? גבעת הברושים שלנו שולטת על השטח מסביב - על גבעות נמוכות יותר ,ויש ממנה תצפית נוחה על עמק איילון במזרח – מתאים לארמון מלכותי. סבא אריה סיפר כי יש לו חבר ארכיאולוג - שלומי, וכדאי להתייעץ אתו. יום אחד הם נסעו לבקר את שלומי - גלעד, כנרת וסבא אריה. לא מזמן הגיעה לכיתה של כנרת מורה חדשה לתולדות ישראל – חנה, מורה טובה מאוד. אז כנרת התחילה גם היא להתעניין בהיסטוריה וקראה את הספר ״מלך בשר ודם״, ועכשיו גם היא הייתה רוצה למצוא מטמון.

שרידי מבנה מתקופתו של הורדוס?

תצפית על עמק איילון מגבעת הברושים

 שלומי סיפר שגבעת הברושים הקרובה לביתם של גלעד וכנרת ידועה להיסטוריונים וארכיאולוגים, ואפילו יש תוכנית לערוך שם חפירות ארכיאולוגיות בעוד כמה שנים.

סבא אריה סיפר איך לפני שנים רבות - יותר מארבעים שנה - היה לו המזל להשתתף בחפירות של העיר היהודית גמלא ברמת הגולן. לפני אלפיים שנה, בזמן המרד הגדול היה עליה מצור של הרומאים, וסיפור ההגנה והגבורה של התושבים היה דומה לזה של מגני מצדה. בחפירות במקום נתגלתה עיר יהודית עתיקה - שרידי מבנים, כלים, מטבעות והרבה מאוד אבני בליסטראות, שאותן ירו הרומאים על העיר. את מיקומה של העיר מצא הארכיאולוג המפורסם שמריה גוטמן מקיבוץ נען, והוא גם ניהל את החפירות. רצה הגורל שכאשר צוות החופרים הגיעו למקום, הם התאכסנו במושב מעלה גמלא, קרוב לאתר החפירות, וסבא אריה היה אז במילואים ועשה שמירות במושב הזה. כאשר הגיע צוות החופרים בראשותו של שמריה גוטמן למושב, התנדב סבא אריה לצאת אתם לשטח ולעזור בחפירות. ואז בבוקר מוקדם - השמש אך זרחה הם הגיעו לגבעה הגבוהה בין שני הנחלים. יום קודם הארכיאולוגים הביאו עוקב - מין חבית של מים על גלגלים, העמידו על גדת הנחל הגבוהה והורידו משם צינור גומי ארוך לאתר החפירות - היו צריכים את המים לשתייה כי החום היה קשה - אמצע קיץ, וגם כדי לשטוף בהם את הממצאים שהיו מוצאים באדמה. שלש פעמים יצא סבא אריה עם הארכיאולוגים לחפור עד שאנשי המושב התלוננו למפקד החיילים, שהגנת המושב במשך היום נפגעת, בגלל היעדרותו של סבא אריה מהמושב...  אז באותם הימים שסבא השתתף בחפירות הם חפרו והגיעו לממצאים רבים ומרתקים. הם חשפו את הבית הציבורי עם עמוד אבן בצורת לב, את הסוללה הרומית והיסודות של המגדל הצפוני בחומת העיר, מצאו הרבה חרסים, מטבעות והמון אבני בליסטראות. 

בשיחה בחדר האוכל של המושב אמר שמריה לסבא אריה, שהיה אז צעיר: יום אחד תספר לנכדים שלך כי היית חייל צה״ל הראשון שחפר בגמלא. אז הינה - אמר סבא אריה - ברוך שהחיינו - ואני מספר זאת לנכדים שלי.

הגבעה של גמלא

הבית הציבורי בחפירות של גמלא

שמריה גוטמן ז"ל בחפרות גמלא

אבני בליסטראות בגמלא

שלומי סיפר שזה מאוד מקובל שתלמידי בתי ספר בחופשה משתתפים בחפירות. גלעד וכנרת קפצו מרוב שמחה - כן, הם מאוד רוצים לעזור בחפירות על גבעת הברושים! אבל לחכות כמה שנים - זה נורא משעמם, הם רוצים להתחיל כבר עכשיו. כנרת הבחינה במכשיר מוזר שהיה מונח אצל שלומי בפינת המרפסת ושאלה מה זה, ושלומי הסביר שזהו גלאי מתכות - מכשיר שמעבירים מעל פני הקרקע והוא מגלה בתוכה בעומק מסוים פריטים עשויי מתכת, ולפעמים משתמשים בו בחפירות. גלעד וכנרת התלהבו - כמה טוב היה לנסות את המכשיר הזה כדי לחפש מטמון על גבעת הברושים! אני מוכן להשאיל לכם את המכשיר לזמן מה - אמר שלומי, אבל זה די מסופק שתמצאו בו משהו משמעותי - אולי מטבע מלפני כמה שנים או מחזיק מפתחות רכב ישן. אבל גלעד וכנרת כבר לא כל כך הקשיבו - הם הפליגו בחלומות איך יימצאו מטמון מטבעות זהב וכבר רבו - מי יפעיל ראשון את מגלה המתכות.

 

מגלה מתכות

שקט! - אמר סבא אריה - אני הוא מפקד החפירות ואני אחליט מי מפעיל את המכשיר ומתי! - שיהיה סדר ומשמעת בצוות!

שלומי הזהיר את כולם: ככלל חפירות פרטיות בלתי מוסמכות אסורות בישראל ויש חוק העתיקות - על פיו כל העתיקות שנמצאות בתוך האדמה שייכות למדינה. לכן - אם כי ספק רב שהם יימצאו משהו - אם בכל זאת יימצאו פריט עתיק, אז חשוב מאוד להקפיד על כמה כללים: לצלם אותו בדיוק במקום ובצורה שבה הוא נמצא, לדאוג לציין את המקום המדויק שבו הוא נמצא, ולהודיע מיד לאגף העתיקות.

המקום המדויק חשוב מאוד כדי שהארכיאולוגים יוכלו לְתַאֲרֵך את הממצא - לקבוע לאיזו תקופה היסטורית הוא שייך. אחרת - הזהיר שלומי - אתם עוברים על החוק והופכים לשודדי עתיקות, ושוד עתיקות - הוא עבירה פלילית, מי שנמצא אשם בה עלול להגיע לכלא.

גלעד הציע לחפש בסביבת אותם שרידי המבנים שנראו יותר ישנים מכל השאר - כי אם הניחוש של סבא אריה נכון - אז במקומות האלה הייתה פעילות בעת העתיקה...

ערב אחד כשהשמש הייתה כבר נמוכה והחום ירד, גלעד וכנרת וסבא אריה עלו לגבעת הברושים עם מגלה המתכות, שני אתי חפירה ומעדר, והתחילו לחפש סביב מדרגות האבן הגדולות במדרון הגבעה. באותו הערב מגלה המתכות זמזם שלוש פעמים - פעם אחת כשכנרת הפעילה אותו. הם התחילו לחפור. פה הסתבר שגלעד וכנרת הם צוות חופרים טוב – כנרת ריככה את האדמה במעדר וגלעד סילק מהר את רגבי האדמה באת חפירה. מצאו מזלג שבור, שלא נראה עתיק במיוחד. - מישהו איבד אותו בפיקניק שעשו במקום - אמר סבא אריה. פעמיים נוספות באותו ערב זמזם המכשיר. בעומק של כעשרים סנטימטרים הם מצאו מטבע של עשר אגורות ואחר כך בעומק של כחיצי מטר – ארבעה תרמילי כדורים ישנים.  – 7.92 מילימטר - קבע סבא אריה – זה מהרובה הגרמני מַאוּזֶר הידוע בצה"ל כ"רובה צ'כי".

- סחבתי אותו עלי הרבה כשהייתי בטירונות - סיפר סבא אריה. כבר הרבה זמן לא משתמשים בהם.  לא המזלג, לא המטבע ולא הכדורים נראו עתיקים במיוחד. אבל גלעד וכנרת היו להוטים להמשיך - אולי במקום 

אחר יהיה להם יותר מזל.

כבר ירדה החשיכה ואתה טל כבד כמו ערפל - כאילו ענן ירד על הגבעה. כולם מהרו לחזור הביתה, לאכול ארוחת ערב ולראות סרט בנטפליקס.

בפעם הבאה הם עלו על הגבעה בסוף השבוע הבא והתחילו לחפש ליד האבנים המסותתות במדרון המזרחי - במשך כל הערב לא זמזם המכשיר אפילו פעם אחת. בכל זאת ציידי העתיקות לא התייאשו ובאו לחפש ביום המחרת. מצאו עוד מטבע של עשר אגורות ומפתח - שניהם לא נראו מאוד ישנים. כבר רצו להתקפל כאשר מגלה המתכות שהיה בידי גלעד זמזם באופן נמרץ. התחילו לחפור. נתקלו בכמה אבנים. בעומק של כשלשים סנטימטר בין רגבי האדמה נמצאו כמה תרמילים של נשק - סבא אריה לא הכיר את הצורה ואת הכותר שלהם.

הפעילו את מגלה המתכות שוב קרוב לאותו מקום – שוב הוא זמזם במרץ. המשיכו לחפור - העלו עוד כמה תרמילים מאותו הסוג. ואז עמוק יותר גילו מצבור שלם של תרמילים ריקים - ערימה שלמה - תרמילי נחושת חלודים. סבא אריה סיפר כי בגבעת הברושים הזאת היו קרבות בזמן מלחמת השחרור וגם במלחמת ששת הימים. עדיין רואים פה ושם על הגבעה את השאיריות של קונצרטינות חלודות של גדרות תיל מאותם הימים. כנראה הייתה פה עמדת ירי של צה״ל או אולי של האויב ונשארו התרמילים. שלומי עזר לזהות את סוג התחמושת - היו אלה תרמילי כדורים של הַמַקְלֵעַ בְּרֶן, מתוצרת אנגליה שהיה בשימוש צה״ל במלחמת העצמאות, אך לקראת ששת הימים לא נשארו הרבה כאלה בצה״ל.

מקלע קל "ברן"

אחרי שהוציאו גלעד וכנרת וסבא אריה את כל התרמילים וניקו אותם מהעפר - הם ספרו יותר ממאתיים כדורים - ניסו לחפור עוד מסביב - אולי יימצאו פריט כל שהוא מהתקופה הזאת מלפני שבעים שנה - אולי כפתור מתכת מהמדים או סמל מהכומתה, או מטבע ישן של פלשתינה א״י - לא מצאו כלום. גם גלאי המתכות לא זמזם יותר.

גלעד וכנרת וסבא אריה לקחו את כל ערימת התרמילים עם התמונות של המקום מזוויות שונות למוזאון צה״ל ומסרו אותם שם לעובד מחלקת המחקר של מלחמות ישראל. האיש הודה להם. הוא אישר שהכדורים הם אומנם מהמקלע "ברן". אף על פי שמקלעים כאלה היו גם בשימוש הלגיון הירדני וגם אצל יחידות אויב אחרות, סביר לחשוב שהתרמילים האלה הם של צה"ל. המקום שבמדרון המזרחי מתאים לקו ההגנה של צה"ל במלחמת השחרור. - אולי פעם יתגלה סיפור על הקרב שהיה שם - אז יהיו להם ראיות

מוחשיות על מה שהתרחש שם על הגבעה בימים הרחוקים ההם.

 

תרמילי כדורים אחרי ששכבו בחומץ כמה ימים

 סבא אריה קנה לגלעד ולכנרת כמה ספרים על מלחמת השחרור. הילדים רצו לדעת יותר על מה שהתרחש על הגבעות סביב הבית שלהם.

שבועיים אחרי זה הם נסעו לשמורת גמלא ברמת הגולן, מעל ים כנרת - וראו מה סבא אריה חפר שם פעם. עופרה ויונתן נסעו גם הם – כמה אפשר לשבת ליד המחשבים? הם סיירו באתר החפירות, טיילו בנחלים מסביב. אכלו ארוחת צהריים בפונדק נחמד בקצרין עם התצפית על כנרת. נסעו במכונית הביתה. היו עייפים. נגנה מוזיקה שקטה באוטו. משהו לא רגיל - חשב לו סבא אריה - זה כבר זמן מה - בחפירות, בביקור במוזיאון, בנסיעות,  בטיול בנחלים - גלעד וכנרת לא רבים...

הם לא מצאו מטמון, לא?

*** סוף ***

מכבים, נובמבר 2018