יום רביעי, 14 ביולי 2021

המאה של עופרה

                                 המאה של עופרה                        לדפנה בת ה-11

 

1. הסוד של עופרה

לעופרה יש סוד. זה סוד גדול. עוד מעט עופרה תהיה בת 14 והיא לא בדיוק זוכרת ממתי היא שומרת על הסוד שלה. בטוח שהיא כבר ידעה אותו כשהייתה בת ארבע - אז היא למדה לשחות. אבל ייתכן שהיה לה אותו אפילו לפני כן - כשעוד הייתה תינוקת ולמדה לזחול וללכת...

הסוד הגדול שלה הם גמדים - הגמדים של עופרה. רק היא יודעת עליהם, כי רק היא רואה אותם. זה בַּדוּק. כשהגמדים מופיעים - עופרה לא יודעת מאיפה ואיך הם באים, הם מגיעים פתאום - רק היא רואה אותם ושומעת אותם מדברים. גם היא מדברת אתם, אבל משום מה רק היא והם שומעים זה את זה. אנשים אחרים, אם הם בסביבה כשעופרה משוחחת עם הגמדים שלה, לא שומעים אותם בכלל. אפילו השפתיים של עופרה לא זזות, כשהיא מדברת אתם. מוזר מאוד - היא שומעת את הקול שלה, אבל השפתיים שלה לא זזות!

עופרה לא יודעת כמה גמדים יש לה. היא זוכרת היטב איך הופיע הראשון - קוראים לו גַמָא-דוּ (גמא-Do) - כשעופרה הייתה בת ארבע ולמדה לשחות בבריכה. בהתחלה היא למדה לשחות עם מצופים, רק התרגלה לצוף במיים ולנשום בתוכם, וזה היה נחמד. ואז היא עברה ללימודי שחיה ממש בהנחיית המאמנת אִירֶנָה. ואז, בטוח שאז, הוא הופיע - גמא-דו. עופרה עשתה תרגילים במיים עם קרש שחיה כשפניה בתוך המיים, והיא לומדת לנשום נכון – בדיוק אז היא ראתה אותו, לבוש בגד ים ושוחה מתחת לעופרה, קרוב לקרקעית הבריכה. לא שוחה בקו ישר, כמו עופרה, אלא עושה זיזגים ומתהפך בעומק. והוא לא היה צריך לעלות למעלה כדי לנשום - כאילו הוא דג. מאז הוא הופיע בדרך כלל, כאשר עופרה התחילה להשתעמם מהתרגילים ולחשוב על משחקים בבריכת הקטנים עם כדור ורובה מיים, או על אימא בבריכת התינוקות עם אחותה הקטנה כנרת ונזכרה בקופסה עם חתיכות אבטיח קר, שאימא הביאה.... אז היא פתאום שמה לב לגמד קטן משתובב במיים מתחתיה וקורא לה קריאות עידוד. לפעמים הוא עודד אותה להמשיך ולפעמים הציע לה לעזוב ולעשות משהו אחר. הוא גם הציג את עצמו לעופרה - גמא-דו, ותמיד כשדיבר אתה, היה מרבה להישתמש במילת do האנגלית - עשי, עשי! וכשעופרה הייתה כבר מאוד - מאוד משתעממת ממה שהיא עושה, פתאום היה מגיע ואומר: do something else! וזה עזר מאוד לעופרה. והיה גם כייף! - יש לה גמד פרטי, סודי משלה! ואחרי זמן מה היא הבחינה בגמד נוסף - נראה יותר זריז ויותר שובב. שאלה אותו עופרה איך קוראים לו - וענה לה: גַמָא-דְאֵר (גמא-dare). גם הוא הופיע פתאום, כמו חברו גמא-דו, אבל בדרך כלל במצבים כאשר עופרה הייתה זקוקה לעידוד חזק במיוחד, כשהייתה צריכה להתגבר על חשש או פחד, כמו למשל, לעבור על קרש מעל נחל זורם בטיול.

כך עברו שנים, עד שלעתים התחילו להופיע בנוסף על גמא-דו וגמא-דאר אחד או כמה גמדים אחרים, שונים מהם, יותר זקנים כאלה, כאילו. בהתחלה הם לא דיברו, לא עם עופרה ולא עם גמא-דו וגמא-דאר...

ככה צצו פתאום משומקום ונעלמו. ועוד עלה אצל עופרה מעין זיכרון עמום - כאילו היא ראתה פעם את הגמדים האלה אפילו עוד קודם, כשהייתה תינוקת. היא לא זוכרת בדיוק.

 


 2. איך הגמדים עוזרים לעופרה.

לעופרה, כמה שהיא צעירה, הישגים רבים. יש אנשים, סיפר סבא אריה, שלא יודעים לשחות כל חייהם, ועופרה למדה לשחות בגיל ארבע. מאז היא שיכללה את סגנונות השחיה - חתירה, חזה, שחיה על הגב ואפילו פַּרְפָּר היא התחילה להתאמן וגם בקפיצות למיים ממקפצה גבוהה (גמא-דאר עודד אותה).

כשעופרה הייתה בת חמש היא למדה לקרוא - קודם - בעברית, וּכְשֶׁהמשפחה נסעה לאוסטרליה לשנתיים - גם באנגלית. לשמוע סיפורים כשמישהו - אימא או אבא, סבא או סבתא - קוראים לה היא אהבה תמיד, אבל ללמוד לקרוא לבד - אוי, זה היה משעמם וגם קשה. סבא אריה הציע שיטה, שגם הוא למד לקרוא על פיה, כשהיה קטן: עופרה תקרא שורה אחת וסבא ימשיך ויקרא את העמוד כולו. זה היה קל ונחמד. אחר כך סבא אריה הציע שהיא תקרא שתי שורות והוא - את העמוד עד הסוף, אחרי זה - שלש שורות. ויום אחד הוא הציע לעופרה שתקרא עמוד שלם, וסבא ייקרא את הספר עד הסוף. עופרה היססה, אף פעם לא קראה כל כך הרבה ברצף. או אז שמעה איזה רעש מאחוריה - הסתובבה - שני הגמדים שלה היו שם - יושבים על מדף הספרים רגליים תלויות באוויר, לבושים יפה ובכובעים - גמא-דו - בירוק, וגמא-דאר - בחום - שניהם מעודדים אותה בשריקות וצעקות, שרק היא שומעת אותן:

Do, do, dare do, do, do, dare do!

וזה עזר. ועוד פעם הם הופיעו כשאימא אתגרה את עופרה לקרוא ספר שלם מהתחלה עד הסוף - היה זה ספרו של מאיר שלו על חתול קרמר, זה שהמחבר חתם לה עליו! גם אז הגמדים עזרו לעופרה להתמיד. ובעוד חודשיים היא כבר לא הייתה זקוקה לעזרתם, כי היא אהבה לקרוא ואף התחילה לשאול ספרים מהספריה של בית הספר.

לרכוב על אופניים עופרה למדה בקלות - הודות לשיטה החדשה ללמוד קודם לגלוש על אופניים ללא דוושות, כך שבזמן הלמידה הגמדים שלה בכלל לא הופיעו. אך אחרי זה, כאשר התחילה לתרגל נסיעה מהירה - שניהם - גמא-דו וגמא-דאר רצו לאורך המסלול עם צעקות העידוד שלהם. מצחיקים כאלה - רצו מהר, אבל עופרה הצליחה להשיג ולעקוף אותם.

כאשר עופרה רצתה ללמוד לגלוש על רולרבליידס - גלגליות להב – הו, זה היה קשה! החבר׳ה הופיעו כבר בעלייתה הראשונה על גלגליות. ולומר את האמת - בהתחלה הם ממש הרגיזו את עופרה. עופרה הייתה כולה עטופה במגינים, הרגליים שלה כאבו, ופתאום שניים אלה מופיעים ומתחילים להציק: dare do, do, do, dare do  - ואפילו שניהם היו על גלגליות זעירות וגלשו עליהן יפה, עם קפיצות וסיבובים וטריקים אחרים – הם רק הרגיזו את עופרה. בלעדיהם הייתה כבר חולצת גלגליות וצולעת כואבת הביתה. רק בשביל להשיג ולנסות לתפוס אותם בשולי המסלול נשארה עוד חצי שעה.

גם כשעלתה על הגלגליות יום אחרי יום בעקשנות - היה זה כדי להראות לזוג הזה - הינה אני לא מוותרת, אפילו שכואבת לי הזרוע מהנפילה הקשה, רוּצוּ אחריי. אחרי גלגליות ללמוד החלקה על קרח לא היה כל כך קשה, אבל גם פה החבר׳ה הופיעו כמו שעון, ונדמה היה לעופרה שהיה אתם עוד אחד, אבל בנפרד, תפס מרחק, ולא היה ברור מה הוא ממלמל שם...

בגמד השלישי הזה היא הצליחה להתבונן רק כמה שנים אחרי זה, כשהתחילה להתאמן ברכיבה על סוס. אז כשרצתה לעבור מהליכה לקנטר הוא הופיע באופן ברור והציג את עצמו: אני גַמָא-דוֹנְטְ - גמא-don’t, ואל תעיזי לעבור לקנטר, את תפלי ותשברי לך משהו, חס וחלילה. אבל עופרה

לא שמעה לו, מה גם שהוא עזב אותה כי התחיל להתקוטט עם גמא-דו וגמא-דאר, ואז הופיע גם עוד אחד - גַמָא-דְאֵרְנְט - גמא-daren’t... 

הגמדים של עופרה הופיעו גם כשהייתה נתקלת בבעיה  קשה בחשבון. אז הם הרכיבו משקפיים, כמו עופרה, ועשו את עצמם נראים חכמים, עבדו עליה, כי ממש לעזור לא ידעו - עופרה ניסתה לשאול אותם. בזה יותר עזרה לה סבתא ברכה, כי סבתא ברכה היא מורה למתמטיקה. אך זאת עשתה רק לעתים רחוקות, אחרי שממש התאמצה.

 


 אפילו לטלי - חברתה הטובה, לא סיפרה עופרה על הגמדים שלה, וממילא טלי לא ראתה אותם כשהם באו בנוכחותה. עופרה אפילו דיברה אתם, כשטלי על ידה, אך טלי כלל לא שמעה אותם.


 


 

              רוֹלרְבלֵיידְס

הנה רולרבליידס - ספורט יפה וּבריא,

- גלגיליות להב בשמו העברי,

ועל להבים לַתלמיד המתחיל,

אף לעמוד - זה מפחיד ומבהיל...

 

עופרה סיבוב להוטה לעשות,

גלגיליות חדשות לנסות:

קסדה לראשה, מגנים לברכיים,

מגנים לזרועות, וּלְכַפות הידיים,

אַט אַט מזיזה היא את הרגליים,

על להבים מתחילה לְדַדוֹת,

בְצד אבא שלה, לא מרפה מִידוֹ,

אך עופרה לגמרי סמוכה ובטוחה

- דרוש מאמץ כדי לשלוט בַמלאכה,

מאמץ אמִתַי וגם התמדה,

לַזה גם לַזה מוכנה הילדה!

וְשוב מגלָה את הסוד הגדול

- גם ללמוד רולרבליידס אי אפשר בלי ליפול!

 

ממשיכה לתרגל, נחושה ועיקשת,

נופלת וקמה - אינה מתייאשת,

והינה זה בא - והיא כבר גולשת!

 

רק תוהה הילדה לה, בלי לֶהִתְבכְיֵין:

מי ימציא, הלוואי, גם לטוסיק מָגֵן?

 

                      חרוזים, שסבא אריה כתב לעופרה כשהיא למדה לנסוע על רולרבליידס


 3.  One-upmanship

זוכרים? - כשפלוטו - הכלב של המשפחה הלך לאיבוד, התידדה עופרה עם יונתן, שהיה אז בכיתה ט וסייע לה למצוא את פלוטו בעזרת תוכנת הרשת שלו. מאז עופרה ויונתן ידידים טובים. יש להם הרבה במשותף - שניהם אוהבים ספרים וּסְרטים טובים, שניהם עוסקים בספורט. כך נוצרה ביניהם מעין תחרות ידידותית, אפשר לומר - ספורטיבית. אם אחד עולה על השני בתחום כלשהו - השני חייב להשיג אותו או לפחות להתקדם באותו התחום. כך למשל הסתבר שיונתן בכלל לא יודע להחליק על גלגליות וגם לא על קרח, בעוד שעופרה ממש טובה בזה. אז יונתן התחיל להתאמן, ברצינות גמורה התאמן, ועופרה עזרה לו, והינה אחרי כמה חודשים כבר גלש לא פחות טוב מעופרה, נו, אולי טיפה פחות. עכשיו הם יכלו לגלוש ביחד וזה ממש נחמד. לעופרה לעומת זאת לא היה ידע רב במחשבים, בעוד שיונתן היה פַּצְחָן - הֶאקֵר אמתי. את התוכנה שעזרה למצוא את פלוטו שברח באמצעות סריקת הרשתות החברתיות הוא הצליח לשכלל ולהפוך לחוקית, כך שהיא זכתה בפרס בתחרות ההאקרים בגרמניה. אז גם עופרה התחילה להתעניין במחשבים. נכון, גם קודם היא ידעה להשתמש במחשב לצרכי לימוד ומשחק - לחפש במרשתת מאמרים, ספרים וסרטים, לכתוב ולעצב מטלות לימודיות וכמובן לשחק במשחקי מחשב. אבל מיונתן למדה שבאמצעות מחשב וְהַמִרְשֶׁתֶת אפשר ליצור דברים חדשים, כאלה, שאף אחד עוד לא העלה על הדעת, להגשים רעיונות, לחבר בין אנשים באופן, שאף אחד עוד לא ניסה וּלְמטרות, שעליהן אף אחד עוד לא חשב. מאז הסיפור עם פלוטו עופרה למדה הרבה - מיונתן וגם באופן עצמאי. היא למדה להתקין ולהסיר תוכנות ועדכונים בכל המחשבים שלה עם מערכות ההפעלה השונות, לאתר כתובות ומקומות של משתמשים ושרתים ברשת, לחפש ישומונים מגניבים וגם לכתוב תוכניות בכמה שפות תכנות. עופרה גם למדה לארגן כמה סוגי התקפות על אתרים שלא מוגנים טוב מספיק... זה כמובן לא בדיוק חוקי, לכן היא ויונתן ממש לא עושים זאת, אבל טוב לדעת... כך שעכשיו היא שולטת במחשבים כמו יונתן, נו, אולי טיפה פחות... הסתבר לעופרה שבעבודה עם מחשבים נתקלים בהרבה בעיות, וזה גם מעצבן וגם מאתגר להתמודד אתן. יונתן לימד אותה שקללה קטנה ורצוי לא גסה עוזרת לעתים קרובות, וגם לימד אותה כל מיני טריקים איך לקבל רעיונות ועזרה כדי לפתור בעיות. הוא אפילו סיפר לה את החוכמה העליונה של אנשי מחשב: כאשר שום דבר כבר לא עוזר - לקרוא את ספר המדריך. לחוכמה הזאת המציאו אפילו את ראשי התיבות RTM, שפירושם Read The Manual! או אפילו חזק יותר: - RTFM  Read The Funny Manual! אבל יונתן לא יודע שלעופרה יש גם עוזרים סמויים - גמא-דו וגמא-דאר. והם לא רק מעודדים אותה לא להיכנע ולא לסגת מול בעיה, אלא - עופרה אפילו מוכנה להישבע - לפעמים הגמדים גם זורקים לה רעיונות! נכון, לא כל רעיון כזה הוכיח את עצמו בהמשך, אבל עדיין זאת עזרה מעולה! לפעמים אפילו יותר טובה מה-Read Fhe Funny Manual...

4. Comme il faut

עופרה יודעת היטב עברית ואנגלית - דיבור, קריאה וּכְתִיבָה. בבית הספר היא לומדת צרפתית ולא כל כך אוהבת את זה. עם אנגלית היה לה קל - כי במשך שנתיים היא ומשפחתה גרו באוסטרליה, ועם כל האנשים בסביבה מדברים אנגלית והלימודים בבית הספר היה לה קל לקלוט את השפה. סבא אריה טוען שבימינו לדעת אנגלית זה לא ממש נחשב לידיעת שפה זרה, כי כולם בישראל יודעים אנגלית פחות או יותר... סבא סיפר לעופרה על הסופר הרוסי הגדול לֵב טוֹלְסְטוֹי, הנחשב לאחד הסופרים הגדולים בכל הזמנים בעולם כולו. עופרה כבר מספיק גדולה כמעט כדי לקרוא את הרומנים הגדולים שלו - ״מלחמה ושלום״ ו״אַנָה קַרֶנִינָה״ בתרגום לעברית או לאנגלית כמובן. סבא סיפר לה שבתקופתו של טולסטוי במאה התשע -עשרה היה נהוג בין אנשים משכילים ברוסיה לדבר ביניהם בצרפתית, וידיעת צרפתית לא נחשבה לידיעת שפה זרה ממש - זה היה רגיל. באחד הספרים שלו כינה טולסטוי ליחס כזה – “comme il faut” – "כמו שצריך", כלומר – לא משהו מיוחד (בין האנשים "האיכותיים" כמובן).

אז לדעתו של סבא אריה בישראל של היום לדעת אנגלית - זה comme il faut - לא נחשב. ומה שחשוב - זה לדעת עוד שפה אחת או יותר. כל שפה נוספת לשפת האם של אדם מעשירה את חיו - נותנת לו עוד מבט וזווית ראיה, היכרות עם תרבות נוספת. במשפחה של עופרה כולם יודעים עוד שפה זרה בנוסף לעברית ואנגלית. אחד הספרים האהובים על עופרה ועל טלי, חברתה הטובה, הוא ״שלשת המוּסְקְטֵרִים״ שכתב הסופר הצרפתי הגדול אַלֶכְּסַנְדְר דְיוּמָה. ערב אחד טלי ועופרה צפו בנטפליקס בסרט צרפתי על פי הספר הזה. היו בסרט כתוביות באנגלית, אך השפה הצרפתית, שבה עופרה הצליחה להבין רק מילים בודדות פה ושם, נשמעה לעופרה כל כך יפה ואצילית, שממש התחשק לה ללמוד אותה טוב יותר. לסבא אריה ניסיון לא קטן בלימוד שפה זרה שלא בסביבתה הטבעית, כאשר כולם סביב מדברים, כותבים וקוראים בה. והוא המליץ לעופרה על שיטה פשוטה ויעילה, אם כי לא כל כך מהנה - ללמוד טקסטים בעל פה. לא משנה אילו טקסטים - מספר לימוד או מספר קריאה, פרוזה או שירה. רק צריך להתמיד ולהשקיע זמן - מספיק בין חצי שעה עד שעה כל יום. עופרה היססה מעט, אך משומקום הגיעו גמא-דאר וגמא-דו... ושכנעו אותה. 

 לֵב נִיקוֹלַיֶיבִיץ' טוֹלְסְטוֹי  (1828 -  1910) Лев Николаевич Толстой

    אלכסדר דיומה האב   (1802 – 1870) Alexandre Dumas père  

מימין לשמאל: אַטוֹס, פַּרְטוֹס, דְ'אַרְטַנְיָאן, אַרֲמִיס

עופרה בחרה ספר לימוד ישן, לא זה שבו לומדים בבית הספר, אלא אחר, והתחילה לקרוא וללמוד קטעים ממנו בעל פה. סבתא חנה, שפעם גרה כמה שנים בִּקְוֶובֶּק - האזור בקנדה, שבו מדברים צרפתית, עזרה לה להבין את הדקדוק ולפתח מבטא נכון. בהתחלה הנדנודים של גמא-דו וגמא-דאר עזרו לה מאוד, אבל אחרי כמה שבועות היא כבר נכנסה לשגרה, והייתה מקפידה ללמוד צרפית כל יום. כעבור זמן מה התחילה ללמוד בעל פה גם שירים של זַ׳ק בְּרֶל שסבא אריה השמיע לה ביו-טיוב...  בבית הספר הציונים בצרפתית של עופרה היו בדרך כלל קרוב ל-80. כדי לשפר את הציון הסופי הציעה המורה לצרפית לעופרה לעשות עבודה מיוחדת - מחקר ומצגת כשהנושא הוא אלכסנדר דיומה. עופרה התלהבה והשקיעה זמן ומאמץ כדי לחקור את הנושא, להכין מצגת ולתרגל הצגה בקול.  עופרה דאגה מאוד לפני המצגת בכיתה, למרות שגמא-דו וגמא-דאר השתדלו מאוד לבדר וּלְשׁעשׁע אותה. ההצגה עברה בהצלחה רבה - פתאום גילתה עופרה שהשפה הצרפתית ממש מתגלגלת לה בקלות מהפה. וזאת בגלל שרוב הביטויים וצרופי מילים שכיחים היא למדה בעל פה, והם ממש קפצו לה מלשונה בקלות...

הציון השנתי של עופרה תוקן ל-100. גמא-דו וגמא-דאר השתוללו מרוב שמחה.

בבית עופרה הקרינה לבני המשפחה את ההקלטה מהמצגת שלה, וכולם התפעלו ומחאו לה כפיים. - אין מה להתרגש - אמרה עופרה - C’est une chose comme il faut ...

יונתן החליט שגם הוא רוצה לשפר את הצרפתית שלו על פי השיטה של סבא אריה, וכעבור שלשה – ארבעה חודשים כבר דיבר צרפתית שוטפת ורהוטה לא פחות טוב מעופרה. נו, אולי טיפה פחות טוב.


 5. Girls can do anything.

יונתן מתאמן באתלטיקה קלה. הוא משתתף בתחרויות אתלטיקה בבית הספר - בכמה סוגים, אבל הכי טוב הוא בריצת מאה מטר. בסוג הזה הוא אלוף השכבה. סבא אריה סיפר לעופרה על כך שאתלטיקה קלה נחשבת ל״מלכת הספורט״, וזאת בגלל שבה באות לידי ביטוי היכולות הכי טבעיות, הכי בסיסיות של אדם - ללכת, לרוץ, לקפוץ, לזרוק משהו. אלה היכולות שאתן אדם נולד ונראה כאילו לא צריך להתחכם במיוחד כדי להשתפר בהן - פשוט לעשות. מסתבר שזה לא נכון, ואלה פעילויות מאוד מורכבות, שטבע יצר וּבְמֶשֶׁךְ מיליוני שנים שיכלל. בגלל זה וגם בגלל ששליטה טובה בפעולות האלה דרושה גם ברוב סוגי ספורט אחרים, קיבלה אתלטיקה קלה את הכינוי של מלכה. ובתוכה - סוג התחרות החשוב והיוקרתי ביותר היא ריצת מאה מטר. מאה מטרים - זה המרחק הקצר ביותר, שעליו מתחרים במשחקים האולימפיים ובתחרויות אחרות. בריצה למרחק הזה ספורטאי רץ בכל כוחו, בעוד שבריצה למרחקים ארוכים הוא חייב לשמור כוח כדי לסיים את הריצה. לכן לאלוף העולם בריצה למאה מטר קוראים לפעמים ״האדם המהיר בעולם״. שיא העולם היום הוא 9 שניות ו-58 מאיות שניה אצל גברים ו-10 שניות ו-49 מאיות שניה אצל נשים. שיא העולם בריצה למאה מטר נרשם לראשונה לפני 130 שנה והיה 12 שניות. תקופה ארוכה היה ויכוח בין המומחים אם יוכל אי פעם אדם לרוץ מאה מטר בפחות מ-10 שניות. בשנת 1960- לפני 59 שנים הושגה לראשונה התוצאה של 10 שניות ואחרי זה לקח 28 שנים כדי שתושג התוצאה של פחות מ-10 שניות. אף אישה בעולם עוד לא רצה מאה מטר בפחות מ-10 שניות.

המון מחקרים נעשו כדי לחקור שאלות הקשורות בריצת מאה מטר. כיום מתווכחים המדענים מהו הזמן הקצר ביותר שבני אדם יוכלו אי פעם לרוץ בו למרחק הזה. יש שמעריכים אותו ב-9 שניות ו-27 מאיות...

בישראל החזיקה האצנית המהוללת אֶסְתֵר רוֹט-שַׁחַמוֹרוֹב בשיא ישראל לנשים של 11 שניות ו-45 מאיות שניה   במשך 47 שנה עד שהוא נשבר על ידי דִיאַנָה וַיְסְמָן לפני שנה, והוא טוב מהתוצאה של אסתר ב-7 מאיות השניה בלבד!


המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים – 1896 ביוון: המנצח בריצת 100 מטר היה האמריקאי תומס בירק (Thomas Burke)   עם התוצאה 12.0 שניות

 בבתי הספר בישראל התוצאות שנחשבות לטובות הן - כ-15 שניות לבנות בגילה של עופרה וכ-13 לבנים בגילו של יונתן. התוצאה הכי טובה של יונתן באימונים הייתה 12.7. אבל בתחרות בית הספר הצליח יונתן אפילו לשפר אותה וסיים ב- 12.5 שניות - הכי טוב בשכבה שלו. בשכבה של עופרה הטובה מכולן הייתה תמר כהן - היא רצה מאה מטר ב-13.2 שניות. התוצאה של עופרה הייתה 14.5 – שזה לא רע. אך עופרה לא רוצה תוצאה פחות טובה מיונתן - היא רוצה להיות אלופת השכבה שלה. יחד עם אימא היא הלכה להתייעץ עם ענת – המורה לחינוך גופני בכיתה של עופרה. ענת שמחה ליוזמה הזאת של עופרה, הבטיחה עזרה, אבל הזהירה כי זה ידרוש מאמץ רציני.

 

האיש המהיר בעולם: אוסיין בולט (Usain Bolt), ג'מייקה, 9.58 – 2008

 

   אסתר רוט-שחמורוב (11.45 – 1972) ודיאנה ויסמן (11.38 – 2018)

ענת הזמינה את עופרה להצטרף לחוג לאתלטיקה קלה בבית הספר בהנחייתה. ענת - בחורה ספורטיבית. חזקה מאוד וגם יפה וחטובה. עופרה מרגישה כי לענת יש טעם טוב בַּכּוֹל - בבגדים ואיפור וגם בהתנהגות. כשענת הופיעה לראשונה בכיתה של עופרה היה ילד אחד שהתחצף כלפיה וענת העמידה אותו במקום בלי כעס או הרמת קול, בכמה משפטים קצרים, שלווים של טעם. אף ילד לא התחצף יותר לענת. עופרה ממש מעריצה אותה. עופרה ביקשה מענת שתנחה אותה כדי שתשפר את תוצאותיה בריצת מאה מטר. "רוצה להיות אלופת השכבה" - אמרה עופרה, אך התביישה להוסיף - ״כמו יונתן״. ענת הסבירה לעופרה, שבנוסף לאימוני החוג, פעמיים בשבוע, תצטרך עופרה להתאמן באופן אישי כל יום. ״זה כמו בלימוד תורה, שנאמר - תַעֲזְבֵנָה יוֹם - יוֹמיים תַעֲזְבֵךָּ. נוסף על כך – יש לדאוג לתזונה נכונה וגם להכנה נפשית. עופרה אמרה: ״אחלה, אמא שלי ממש מתמצאת בתזונה, היא רופאה״, וגם חשבה, אך לא אמרה בקול: ״ובשביל הכנה נפשית יש לי את גמא-דו וגמא-דאר…״.

היה נדמה לעופרה שאז בִּקְצֵה שדה הראיה שלה, בפינה של חדר המורים, הופיעו גמא-דאר וגמא-דו, קפצו והניפו ידיים בהתלהבות. זה עבר להם מהר, הם העיפו לה נשיקה באוויר ונעלמו...

יונתן תמך בִּרְצוֹנָה של עופרה והבטיח להצטרף לאימונים שלה במסלולי הריצה מתי שרק יוכל.

לימולדת של עופרה הוא נתן לה במתנה חולצת טי יפה עם הסיסמא: Girls can do anything. סבא אריה אמר שהוא לא מסכים עם הסיסמא הזאת, אבל אם זה עוזר לעופרה לנצח, אז הוא בעד.  

גמא-דו וגמא-דאר התייצבו על הסמיכה של עופרה מידי בוקר והצעקות שלהם ״בוקר טוב, עופרה״ קיבלו את פניה. הם עודדו אותה לקום מהר, להסתדר ולרוץ בריצה קלה למגרש המסלולים. שם - התעמלות בוקר, אחר כך קפיצות עם חבל, תרגילים בריצה. וכמובן - פעמיים בשבוע - אימון בחוג לאתלטיקה עם ענת.

והינה כבר אחרי השבועיים הראשונים של אימונים כאלה - שיפור בשלש עשיריות שניה. עוד חודש - והתוצאה של עופרה ירדה אל 14 שניות. כמה זמן ייקח לה לרדת בשניה אחת - ל-13?  בערב כשעופרה הלכה לישון היא ערכה התייעצות עם גמא-דו וגמא-דאר. התיעצות קצרה, ממש לפני שנרדמה. משומקום הופיע גמא-דונט... אך עופרה גרשה אותו ולא נתנה לו לפתוח את הפה. 

גם סבא אריה ניסה לעזור לעופרה. הוא קנה לה חבל קפיצה שסופר קפיצות ואת נעלי ספורט חדשות ומשוכללות במיוחד. מדי פעם הצטרף לאימון העצמי של עופרה יונתן, וזה היה ממש כיף לרוץ ולקפוץ יחד אתו. 

כשרוצים להגיע להישג זה לפעמים מייאש, כשלא יודעים אם השתפרת או לא. אבל בריצה ובסוגי ספורט אחרים השיפור הוא מדיד - מודדים בכמה זמן רצת - וזהו. וכשיש שיפור - אפילו בעשירית שניה - זה מעודד מאוד.

במתקני ספורט מקצועיים מודדים זמני ריצה בשעון אלקטרוני בדיוק עד מאית השניה, אבל בבית הספר יש רק שעון עצר שבו אפשר למדוד רק עשיריות שניה...

עופרה יכלה להסתדר אפילו בלי גמא-דו וגמא-דאר, אבל אלה באו להם מידי פעם והיו משתוללים, שרים ורוקדים. עופרה אפילו חשדה שאולי הם קצת שתויים...  את זה הם עשו אחרי כל שיפור ולו הכי קטן של עופרה.

באביב, לקראת התחרות השנתית בבית הספר, התוצאות של עופרה השתפרו מספיק, כדי שענת תוכל לשבץ אותה בתחרויות. יונתן כמובן השתתף בתחרות בשכבה שלו. 

שבוע לפני התחרות עופרה רצה מאה מטר ב-13 שניות - היעד שהציבה לעצמה הושג! בבית אימא אפתה עוגה וכולם חגגו. באו גם טלי ויונתן. וכל הזמן, רק עופרה ידעה, כי מתחת השולחן קפצו, רקדו ושרו מרוב שמחה שני הגמדים. בשקט בשקט הורידה להם עופרה חטיכות קטנות  מהעוגה של אימא.

 


 


 בבוקר של יום שישי, שבוע לפני תחילת החופש הגדול התקיימו התחרויות בבית הספר. עופרה הייתה מאוד מתוחה משעת הבוקר המוקדמת, כשהיא התעוררה. ניסתה להרפות מתח - לא הצליחה. הבדיחות וההפצרות של גמא-דו וגמא-דאר לא עזרו. ״אנחנו נרוץ יחד אתך, תראי אותנו בשולי מסלול הריצה״ הבטיחו. לא עזר. 

המתח ירד קצת בהכנות וחימום לפני התחרות בהנחייתה של ענת. ובכל זאת, כשעופרה מצאה את עצמה במצב של היכון, המתח שוב אחז בה. לא כזה גדול כמו בבוקר, ובכל זאת היא הרגישה כאילו כבלים קלים ולא נראים לעין עוטפים את איבריה...  

לִמְקוֹמוֹת, הִיכּוֹן, צֵא!

התוצאה שלה הייתה 13.1, עשירית שניה פחות טוב מהתוצאה שלה באימונים, והיא הגיעה שניה, אחרי תמר כהן, שהתוצאה שלה הייתה 12.9. תמר קיבלה את מדליית הזהב והפסלון, ועופרה - מקום שני - מדליית הכסף. אבל משום מה לא הייתה עופרה עצובה. שנה שלמה של אימונים קפדניים לא קלים, וזה שהיא הצליחה להתמיד בהם, וגם לשפר ממש את התוצאות - המחשבה על כך מילאה אותה בשמחה. 

זה מה שהיא אמרה גם לגמא-דו וגמא-דאר, הפעם היא הייתה מעודדת ומנחמת אותם - כי הם היו ממש עצובים ...

כל המשפחה הייתה פה - האחים - גלעד וכנרת, אימא ואבא וסבים, כמובן. הביאו פרחים וברכו את עופרה במזל טוב. 

אחרי המקלחת לבשה עופרה בגדים נקיים. היססה קצת - לפתע הבחינה בגמא-דונט וגמא-דארנט בפינת החדר - גרשה אותם בצעקות, ולבשה את החולצה החדשה עם הסיסמה: Girls can do anything.

יצאה לסלון - כולם חיכו לה ללכת לחגוג במסעדה.

כשהיו יוצאים מהבית הבחינה עופרה שוב בפינת המרפסת את גמא-דונט וגמא-דארנט, יושבים, די מצוברחים, שותקים. ״למה אני צריכה אתכם?״ - חשבה. נזכרה כי עוד שנתיים תוכל להתחיל ללמוד נהיגה - אולי אז תצטרך אותם? סבא אריה כל הזמן מטרטר לה בראש כמה זהירים צריך להיות בדרכים.

 


*** סוף *** 

מכבים, אפריל 2019

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה