ועזבו את ביתם לתמיד
בספטמבר 1941 התחילה אימא שלי בת ה-22 ללמוד בפקולטה לשפות זרות
באוניברסיטת קִייב, בירת אוקראינה הסובייטית. היא הייתה בת הזקונים במשפחה בת
חמישה אחים ושמונֶה אחיות, ובאותה עת גרה עם אביה בן ה-75. אימהּ כבר לא הייתה
בחיים, וכל האחים והאחיות היו כבר בעלי משפחות משלהם, פזורים בערים השונות של המדינה. מתחילת הפלישה
הגרמנית לברית המועצות ב-22 ביוני הייתה העיר תחת הפצצות כבדות מהאוויר, ובהתקרב
הגרמנים הופגזה גם מהיבשה. במשך כל התקופה הזאת התנהל פינוי קדחתני של המוסדות הרשמיים,
וגם שיירות לא מסודרות אין-סופיות של פליטים זרמו מזרחה.
ב-19 בספטמבר, לאחר חודשיים של קרבות נואשים שבהם הפסיד מעל 700,000 הרוגים
ושבויים, נטש הצבא האדום את קייב וכוחות גרמניים נכנסו לעיר.
ימים אחדים לפני כן, כשאפסו התקוות להצטרף למבצע פינוי מסודר כלשהו,
נטלו אימא וסבא שלי – כל אחד – ילקוט גב עם כמה חפצים נחוצים, נעלו את הדירה, יצאו
לרחוב והלכו ברגל יחד עם המוני אנשים מיואשים שעזבו בבהלה את העיר המופצצת שעומדת ליפול
לידי האויב. קילומטרים אחדים מחוץ לעיר הוּרשו לשבת על עגלה רתומה לסוסים, וכך
הגיעו לאחת מתחנות הרכבת ממזרחהּ של העיר. תמונה אחת: אביה של אימא – זקן תשוש,
שוכב לישון על עיתונים פרוסים על הרצפה המטונפת באחת הפינות של התחנה. מישהו ריחם
על הבחורה הצעירה עם האב הזקן ועזר להם לעלות על רכבת מפונים. כל חייה הייתה אימא
נזכרת באווירת השיתוף והעזרה ההדדית שנוצרה בין קומץ הנוסעים בתא הרכבת הצפוף בדרך
הקשה והארוכה. לאחר שבועות של נסיעה איטית עם הפסקות תכופות כדי לפנות מסילה
לרכבות הצבא הדוהרות לחזית הם הגיעו לעיר צ'ליאבינסק במזרח הרי אוּרָל, שבה גרה
רוֹזה, האחות הבכורה.
סבא שלי נשאר בצ'ליאבינסק ונפטר כעבור זמן-מה, ואילו אימא התגלגלה
לקזחסטן, לעיר קִיזִילְאוֹרדָה, שבה התמקמה האוניברסיטה המפונה של קייב. שם התאחדה
עם משפחתה של אחותה האחרת – טַנְיָה.
כשאימא חזרה לקייב בתום המלחמה היא חיפשה בין ההריסות את הרחוב שבו
היה הבית שעזבה, ורק על פי השרידים של מסילת החשמלית, שבצבצו מתחת לערֵמות הלבנים השבורות
והפסולת, הצליחה לזהות פחות או יותר איפה עבר פעם הרחוב.
אחד האחים של אימא – מרדכי (מוטי) – רופא ידוע בקייב, גויס בתחילת
המלחמה ונקלע לאחת מהיחידות המכותרות שהשתתפו בהגנה על קייב האומללה, נשבה והוצא
להורג כיהודי. עדוּת לכך קיבל בנו, בן דודי יוּזְיָה, לאחר המלחמה מאחד הלוחמים
שהיה שם יחד עם אביו.
רק לא מזמן הבנתי שאילולא יצאו אימא וסבא שלי מביתם ביום ההוא, היו
מסיימים את חייהם בבַּאבִּי יָאר המפורסם – גיא בפרוורי העיר, שבו הוצאו להורג כל
יהודי קייב, ויהודים אחרים – יותר ממאה וחמישים אלף איש, אישה וטף.
כשהייתי ילד ולמדתי אנגלית השתמשתי בשני מילונים עבֵי כָּרֵס –
המילונים של אימא שלי – האנגלי-רוסי והרוסי-אנגלי שהודפסו בשנות השלושים. הכרך האנגלי-רוסי
היה כמובן בלוי מאוד מרוב שימוש. האם היו הכרכים האלה באותו ילקוט על גבה של אימא
בת ה-22 כשיצאה לרחוב, עוזבת את ביתה לתמיד?
מכבים, 27 בינואר 2015
לזכרה הברוך של סופיה – נוּשְיָה קימלפלד 2005-1918.
פורסם באתר של המיזם 929 – קריאה בתנ"ך – ב-27 בינואר 2015 – יום
השואה הבין-לאומי, שבו קראנו את פרק כ"ח בבראשית – יעקב עוזב את ביתו.
http://www.929.org.il/chapter/28/post/839
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה