פרישה
דברים באירוע הפרֵדה מקרלסברג – מִבְשְׁלוֹת בירה בין-לאומיות
לפני כמה שבועות כשפירקתי
ופיניתי את המשרד שלי נתקלתי בדף נייר ישן ועליו טקסט קצר באנגלית על חברת תדלוק
מטוסים בשם 'Flying
High'. אתם יודעים – לביטוי Flying
High משמעות כפולה – גם להתנהג, במיוחד לתכנן
בתעוזה, וגם להרגיש – כאילו בשמיים.
והסיפור שקשור בנייר הזה היה
כך. בשנת 1980 עזבתי אחרי 8 שנות עבודה את אל-על – חברה ממשלתית, מושחתת באותה עת,
רוויית ועדים וּשביתות, ממש תיעבתי אותה, והתחלתי לעבוד במוטורולה – One
of the Great American Companies – חברה ספורטיבית, תחרותית, רווחית,
טכנולוגית, חדשנית, הוגנת – אותה אני מעריץ גם היום. כעבור זמן-מה התארגן לנו
פרויקט חשוב, מעניין, מאתגר, ופעם ראשונה בחיי הייתי צריך לעסוק בגיוס עובדים.
באותם ימים היינו בנאים – רצית מערכת – היית בונה אותה, לא כמו היום – רוצים מערכת
– קונים. SAP.
אז היינו צריכים לגייס
מתכנתים. קבענו לנו תהליך גיוס שבו כל מועמד, לא חשוב הרקע והניסיון, היה חייב
לעבור בוחן קטן – לכתוב תוכנית פשוטה. והנייר הישן שמצאתי היה תיאור המטלה שבאותו
בוחן. היה בו סיפור על חברת תדלוק מטוסים בשם Flying
High כאמור, שעבורה התבקש הנבחן לתכנת דו"ח
חיובים שבועי על סמך קובץ תדלוקים שבוצעו.
תוצאת המבחן הייתה מהממת
לכולנו ופתחה לפניי מבט על טבע האדם אולי.
ראשית – 90% מהמועמדים נכשלו
במבחן. היו בהם אנשים בעלי ניסיון, קצינים – יוצאי ממר"ם בצה"ל. עקבתי
אחרי אחד או שניים – הם עשו לאחר מכן קריירות יפות מאוד.
אז העניין היה שבלי שהתכוונתי
היו במטלה הפשוטה שני מכשולים, סוג של. באותה תקופה, לפני העבודה Online רוב התוכניות שנכתבו כללו מיון נתונים והפקת דו"ח. באופן
טבעי כל מועמד חשב קודם כול בכיוון הזה, בעוד שבמטלה שלנו היה המיון מיותר, ואז
במקרים רבים מי שנכנס לפתרון עם מיון היה מפספס נקודה חשובה מאוד בדרישות והיה
מוציא דו"ח שגוי, כלומר לא באג שמתקנים בקלות, אלא פשוט תוכנית לא נכונה – את
אלה פסלנו מייד. ואילו מי שמיין, אבל הבין נכון את המטלה היה צריך לכתוב תוכנית
מסובכת הרבה יותר מהנדרש. מי שעשה זאת בהצלחה – לא פסלנו.
אז התגלית הראשונה הייתה זו:
רובם הגדול של הנבחנים לא עשו מה שנדרש, אלא מה שהיו רגילים לעשות – מיינו וכתבו
תוכנית לא נכונה.
והתגלית השנייה הייתה
בהתנהגות אחרי המבחן. על פי המדיניות שקבענו הודענו בגלוי למועמד את הסיבה שלא
קיבלנו אותו – כישלון במבחן. ושוב – על פי "המדיניות" – כל מי שביקש
הסבר – קיבל. אדגיש שבעינֵי כל מועמד הייתה המטלה פשוטה מאוד, ואכן, כך הייתה.
וכאן נדהמנו לגלות שרוב האנשים לא היו מוכנים להודות בכישלון והמציאו תירוצים
שונים ומשונים כדי להצדיק ולהוכיח שלא נכשלו.
באירוע כמו שאנו משתתפים בו
עכשיו מקובל לעשות סיכום של הקריירה וגם מעין סיכום ביניים של החיים. אז כאשר אני
חושב על החיים, שהם בעצם גם מטלה, מטלה שעומדת בפני כל אחד מאיתנו, אני תוהה עד
כמה אנחנו מבינים את המטלה הזאת ועושים באמת את מה שמוטל עלינו או שמא מבצעים
באופן שגרתי את מה שלמדנו ומה שמצפים מאיתנו – לומדים,
צבא, עבודה, מתחתנים,
ילדים – משתדלים להצליח.
וכשאני מסתכל היום על חיי
ומנסה לתת תשובה כנה לשאלה הזאת אני די מסופק, ונוטה לענות – לא, לא ממש...
מעולם לא הבנתי ולא חיבבתי
פילוסופיה, כך שבכל השאלות הקיומיות העמוקות אני נוהג להשתמש במודלים פשוטים,
ואפילו פשטניים – איכשהו הם מספקים אותי, וגם במקרה הזה אני בוחר לי שני מודלים
פשוטים ביותר:
האחד – הוא מודל הכוס: בהערכה
של הצלחת חיי אני מנסה לראות את חצי הכוס הריקה וגם את חצי הכוס המלאה. מובן שזה
יכול להיות 60%-40% או 90%-10% – לא משנה.
והמודל השני – זאת שאלת
"מי אשם – אני או הסביבה?" בניגוד לרוב הנכשלים בבוחן של Flying
High החלטתי שעל המחצית הריקה של הכוס – האשם הוא
אני, ועל המחצית המלאה – עליי להודות לאלוהים ולסובבים אותי. אז לגבי המחצית הריקה
– ויש לי חשבון נוקב פתוח עם עצמי... הינה, למשל, במשך 20 שנה הייתי תקוע באותו
הג'וב – האם זה ייחשב להצלחה? נראה.
אבל היום אני רוצה לעבור
דווקא על המחצית המלאה של הכוס ולהודות לגורלי הטוב וגם לאנשים, שרבים מהם נמצאים כאן, והיו שותפים
מלאים לכל הצלחה.
הדבר הראשון שאני מודה עליו –
הוא המקצוע שאליו התגלגלתי, לא ממש בחרתי. המקצוע הזה הוא פנומן – תופעה מדהימה.
בזכותו איכשהו מצאתי את עצמי תמיד בצוות של אנשים מוכשרים, ויחד איתם – בחזית
הטכנולוגיה, ועסוק בהשפעתה המסקרנת על אנשים, על ארגונים ועל החברה.
כך היה כשעמדנו בגבורה מול
ההיסטריה של 'שנת 2000' ופשוט עשינו מה שצריך, בכלל זה תכנון אסטרטגי, שעל פיו
נכנסנו לשנת 2000 עם כל המערכות החדשות, ובהן – מערכת ERP – הראשונה בקבוצה ובין הראשונות בארץ. במערכת הזאת היינו חלוצים
בכמה נושאים חשובים:
- הבחירה במערכת Baan לא הייתה פשוטה, אך היחידה שאפשרה יישום מערכת ברמה
בין-לאומית.
- יישום מודול הכספים ב-Baan, כמעט היחידים בישראל כנגד כל ההמלצות והפחדים.
- בחירה בפלטפורמה הטכנית
האופטימלית של מייקרוסופט – שוב כנגד כל ההמלצות, אך
בהצלחה גדולה.
חזרנו ומצאנו את עצמנו במצבים
דומים גם בשנים לאחר מכן. אציין בחירה ויישום של מערכות בקרה תעשייתית מדור חדש –
שוב כנגד ההמלצות ואפילו אל מול לחצים כבדים, וגם ביישום של SAP – הדור השני למערכת ERP –
היינו חלוצים בנושאים חשובים, כגון הצפת בעיה לוגיסטית מבנית בקבוצה, יישום מודול
הייבוא של SAP ושילוב מוצלח עם מערכות הבקרה התעשייתית.
ואלה רק הדוגמאות הבולטות.
זה המקום להודות לאנשים:
- קודם כול
ל"לקוחות" – לציבור המנהלים והעובדים של החברה שהיו פרטנר נהדר בכל
הפרויקטים והמשימות האלה – תובעניים, אבל גם מוכנים לקחת אחריות
ולעבוד קשה.
- שנית – לצוות הנפלא שאיתו
עבדתי בתחומי היישומים והתשתיות, צוות שנבחר בקפידה רבה, עבר תקופות של חישול
וגיבוש וידע להתמודד עם בעיות ארגוניות ויישומיות, וגם טכניות מאתגרות, לעיתים
חלוציות.
- תודה רבה מיוחדת להנהלה.
היה לי מזל ועבדתי עם חמישה מנכ"לים, ואצל כל אחד מצאתי נכונות להתעמק,
להקשיב, לשתף ולתת אמון וגיבוי.
- ואחרון אחרון חביב – אני
מודה למשפחתי, שסיפקה השראה והנעה, בעי"ן ובאל"ף, שתמכה, עזרה וגם
התמודדה עם חצאי הכוס הריקים.
עוד מזל שהיה לי הוא החברה
הזאת. קודם כול – יש לי הזדהות גדולה עם
הענף, כמו גם עם הענפים האחרים שבהם עבדתי. אני אפילו מוכן לזהות מעין
קו מנחה:
- אל-על – ענף התעופה הנפלא
מקרב בין אנשים מעל ארצות ויבשות.
- מוטורולה – התקשורת
האל-חוטית הנפלאה גם היא ומקרבת בין אנשים בתחומי עיר
ומחוז.
- ולבסוף – קרלסברג – שהבירה
שלנו עוזרת לתקשורת בין האנשים פנים אל פנים.
ובקרלסברג מצאתי חברה הגונה,
מקצועית, הוגנת כלפי הלקוחות, הבעלים, העובדים והשותפים, חברה נדיבה, משקיעה,
מתפתחת ומתקדמת. כל זה מתייחס גם לחברה המרכזית, אבל ראיתי במשך השנים איך החברה
המרכזית משתפרת ולעיתים, אני מנחש, קרלסברג הייתה סוכן השינוי.
ראיתי איך החברה הזאת תורמת
לשיפור באיכות החיים בישראל, ולא רק באמצעות המוצרים האיכותיים והטעימים, ואני גאה
שהשתתפתי בזה.
לפני פרק הסיום אני רוצה
להודות לכולכם שכיבדתם ושימחתם אותי בהשתתפותכם, ולכל מי שדאג, טרח ועמל לארגן את
האירוע.
ולסיכום:
ילדותי ונעוריי עברו בברית
המועצות, שבה הכול התנהל על פי הוראה מלמעלה ועל פי תכנון ממשלתי. האנשים הורגלו
לחוסר יוזמה – כולם, גם הוריי ז"ל, וחיכו לפנסיה. כל החיים חיכו לפנסיה.
נשבעתי שלא אכנס למצב הזה.
סטיב ג'ובס, בנאומו הנפלא
בפני בוגרי הרווארד, התייחס לנושא של המוות וכינה אותו "ההמצאה הטובה ביותר של החיים" ו"סוכן
השינוי של החיים", שבאמצעותו כל אחד – צעיר וחדשני ככל שיהיה – בסוף נהיה Obsolete ומפנה מקום לחדש.
אני מודה לאלוהים ולכל אחד
מכם שסיפקתם לי עד יומי האחרון בעבודה מידת השראה מספקת, כמובן מהולה במידה הולמת
של זיעה, כדי שלא אכנס לציפיית הפרישה חו"ח, וכדי שאפרוש לפני שאהפוך או
לפחות לפני שארגיש Obsolete.
סטיב ג'ובס סיים את נאומו
באיחולים לשומעיו במשפט שזכר מחוברת כלשהי שהייתה חביבה עליו בילדותו: "Stay
Hungry, Stay Foolish" וברוח זו אוסיף: הלוואי שננהג ונרגיש
כולנו – Flying High!
תודה רבה!
אשקלון
26 באפריל 2015
חמשיר לרגל הפרישה לגמלאות
(הופץ ביום האחרון במשרד
31.3.2015)
עת שלום ותודה – אז חמשירה!
גם טיפה של עצבות לא אסתירה,
לכולכם, חברים, תמו אחלה שנים
שיצרנו את פאר מערך מחשבים
ולעם ישראל – אחלה בירה!
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה